<h1>העיטור מאמר רביעי</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ואסיקנא (ב"ב קע"ו.) אמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשים שלא תנעול דלת בפני לוים ואינו גובה מן הלקוחות משום דלית לה קלא. ומסתברא דהא דגרסינן בקידושין (י"ג:) אמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין מאי טעמא שעבודא דאורייתא במלוה דכתיבא באורייתא קאמר כגון האשה שהביאה חטאתה ומתה דההיא כמאן דכתיבא בשטר דמיא ורבינו האי פירש כגון דאוקמוה אשעבודא דאורייתא משום נעילת דלת. ודוקא הלואה אבל מכר אפילו על ידי עדים גובה מנכסים משועבדים כדאיתא בפרק חזקת הבתים (מ"א:) אמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים במלוה הוא דעביד אינש דיזיף בצנעה אבל מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין כי היכי דתיפוק עליה קלא ואפילו בעדים גובה מנכסים משועבדים.
<h2>דף ז:</h2>
בפרק מי שהיה נשוי ד' נשים (צ"ג:) הראשונה קודמת לשניה והשניה לשלישית ושלישית לרביעית הראשונה נשבעת לשניה וכו' אמר בן ננס וכי מפני שהיא אחרונה נשכרה לא אף היא לא תפרע אלא בשבועה ואסקה רב נחמן (שם צ"ד.) דכולי עלמא בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה והכא בחישינן שמא תכסיף קא מיפלגי. ופירש רב אלפס תנא קמא סבר חיישינן שמא תכסיף ובן ננס סבר לשמא תכסיף לא חיישינן. ולא נהירא לן. ופסק כרב נחמן דאמר מה שגבה לא גבה. והא דגרסינן בערכין (ז':) מה שגבה גבה איתמר משמיה דגאון דוקא הקדש דאין הקדש מוציא מידי הקדש אבל הדיוט מוציא. ואיכא מאן דמוקים לה במטלטלין דדוקא במקרקעי אבל מטלטלין מה שגבה גבה דלית בהו דין קדימה דלית להו קלא כדאמר רבא (ב"ק י"א:) עשה עבדו אפותקי לאחר ומכרו בעל חוב גובה ממנו שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו מאי טעמא האי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא. ואשכחן לרב צמח ולרב נחשון ורבוותא קמאי דפסקי מה שגבה גבה כדאשכחן בערכין, ובריש פירקין (צ'.) נמי אמרינן באיכא דאמרי לא דכולי עלמא מה שגבה גבה. ואיכא דמקשו מהא דתנן (כתובות צ"ה.) השניה מוציאה מיד הלקוחות והראשונה מיד השניה דמשמע דבעל חוב שקדם וגבה מה שגבה לא גבה. ורבינו חננאל אייתי מינה סייעתא דשמע מינה מה שגבה לא גבה. ואיתשיל גבי רב צמח גאון האי קושיא ולא אתברר ליה. ומסתברא דאי קושיא לא הוה תלמודא שתיק מינה דהוה ליה לאקשויי שמע מינה בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה אלא שמע מינה דהתם ליכא קדימה דגוביינא דכי מפקא שניה מלקוחות אכתי לא נחתא ביה ולא תפסה ביה מידי וקרקע בחזקת מריה קאי ואכתי שעבודא דתרווייהו עליה רמיא וכי מפקי כתובתייהו בבי דינא קמייתא זכיא ולא שייך גוביינא בקרקע אלא היכא דתפיס בידיה פירות המחוברין בקרקע אי נמי זוזי דזביני. אי נמי גובינא דבי דינא הא לאו הכי לאו תפיסה היא. ובמטלטלין דכולי עלמא מה שגבה גבה דלית בהו דין קדימה וכי פליגי בקרקע פליגי וכדפרישית. והא דגרסינן (ב"ב קע"ה:) המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדין דאייתי מינה רבינו האי ראיה דמה שגבה לא גבה לא דמי ללוקח דלוקח תחת הבעלים הוא ואחריות בעל חוב מוקדם קבלו עלייהו ואיהו נמי אדעתא דהכי נחות. תדע דאם איתא דפשטינן מינה הכי אם כן למאן דאמר מה שגבה גבה מתניתין דקתני שטר שיש בו אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדין היכי מתרץ לה. אלא לאו ש"מ דלא דמיא כלל. והלכתא כאיכא דאמרי דריש גמרא דפרק מי שהיה נשוי (צ"ב:) ומה שגבה גבה כפסקא דקמאי. ובפרק המניח את הכד (ב"ק ל"ג:) גרסינן קדמו בעלי חובות וגבוהו זכו שמע מינה בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ודחינן לא לעולם מה שגבה גבה. והתם כמקרקעי דמי כדגרסינן התם כיון דנגח קלא אית ליה ותורא נגחנא קרו ליה וכמאן דעשאו אפותיקי דמי. והא דרב נחמן דחיאתא היא. ואמר רב צמח בר פלטוי היכא דתפסה אתתא תכשיטין דעבד לה בעלה מחיים תפיסה היא ובעל חוב מוקדם לא מפיק מינה דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה אבל שאר בגדים ותכשיטין ופרקמטיא וכל שכן קרקעות אינן תפוסין לה אלא כל הקודם שטרו זכה כשטרי דרב יוסף וכן הלכתא. ומה שאמר רב שר שלום דכיון דכל נכסיו אחראין לכתובתה כמאן דתפיס להון דמי. ואף על גב דבעל חוב קודם אותה זכיה בהון והא דאמרינן (פ"א.) לא ניתנה כתובה לגבות מחיים הני מילי בשומרת יבם אי נמי דאתפסה בעל מקצת כתובתה ובעיא לאשתלומי מינה. אין משיבין את הארי לאחר מיתה אלא כך קיבלנו מרבותינו הגאונים וכן אנו נוהגין בכתובת אשה ובעל חוב כמו שפירשנו.
